הסיפור שלי מתחיל בגיל 14 הייתי  ילד רגיל שחי חיים רגילים קם בבוקר הולך לב"ס והולך לישון ב 12 .

מעולם לא הסתדרתי עם החברה סביבי בגלל נטיותיי המיניות.

פגשתי את מי שסיפר לי שאפשר לחיות אחרת שאפשר לחיות חיים בצורה שונה מה שנקרא גילה לי חיים חדשים של כסף ,הרבה כסף וחופש !

התנתקתי ממשפחתי ברחתי מב"ס והתחלתי לחיות חיים חדשים בלי לדעת בדיוק איך.

אחריי תקופה דיי קצרה של סבל כבר לא יכולתי,נשברתי הלכתי לשותפי לדירה האדם ששינה את חיי ובכיתי לו בכיתי ומיררתי ,הסברתי לו שאיני יכול להתמודד יותר עם זה ונעניתי בצורה כזאת "יש חובות יש שכר דירה חשמל מים והם לא ישלמו את עצמם לבד" באותו לילה אחריי מה שנקרא "עבודה" שותפי היקר גילה לי את סודו איך הוא מצליח להתמודד עם המצב .הוא הושיב אותי פתח נייר כסף בצורה מלבנית וגלגל עוד נייר כסף בצורת קש .

אחריי שסיים את הטקס פירק שקיק של אבקה בצבע לבן/בז' על הנייר והסביר לי אך ממיסים את החומר המוזר ומתחילים לעשן אותו .מיד אחריי הסתבר לי שמדובר ב-הרואין.אני לא אשקר ואגיד שזה היה נורא כי אני מאוד נהניתי.

ועוד משהוא הוא צדק במאת האחוזים זה באמת עזר ,בלי לשים לב הפכתי לנרקומן ולזונה . הריי כשיש מה שמשכיח לך מה אתה עובר זה לא באמת אכפת.הזמן עבר ומצבי לא נהיה טוב יותר ,השימוש שלי התעצם והפך לתלות של חיים ומוות.

עד שמצבי הבריאותי החמיר מאוד , אני לא שמתי לב למצבי המחמיר הצורה איומה עד כדיי כך שהפסקתי לאכול לחלוטין והקאתי מה שנכנס אם בכלל (למי שלא יודע הרואין הוא סם שדוחה את כל מה שנמצא בגוף זה מה שגרם להקאות)

כאשר אתה מגיע למצב שאתה לא אוכל כלום ומקיא כל פעם שאתה משתמש אתה גורם נזק רציני לגוף כי אתה בעצם מקיא מיציי קיבה .

הבנתי שמצבי הבריאותי גרועה ולא נהיה יותר טוב היה רק כאשר הושת שלי התחילה להישרף ולהכבות מבפנים בצורה שאפילו ההרואין לא יכל לשכך את הכאב ואז הגעתי למסקנה שצריך להיגמל .ופתאום הבנתי שאני באמת לא מעניין אף אחד מהסביבה החדשה שיצרתי לעצמי אף אחד לא עזר לי להשיג אדולן (תחליף סינתטיי לאופיאטים שמסייע בגמילה) מה שגרם לגמילה שלי להיות עינויי פיזי ונפשי עוד יותר .

הגעתי למצב שלילה אחד חיבקתי את עצמי ובכיתי לשמיים ומיררתי "אמא בואי בואי להציל אותי" “אמא אני צריך אותך כל כך עכשיו" פה הגעתי למסקנה מאוד ברורה שאני עוזב! סיימתי את הגמילה (חשוב לציין שמצבי הבריאותי לא השתפר )

וברחתי נסתי על נפשי ארזתי מזוודות יצרתי קשר יום לפניי עם המשפחה והם באו להוציא אותי. חזרתי הביתה קיבלתי טיפול אינטנסיבי והחלמתי .עברו כמה חודשים ושוב הבנתי שבעיר הולדתי אין לי מקום ועליי לנדוד וכמה וכמה פעמים בנדודי אני הגעתי למצבים שנפלתי שוב לזנות ,סמים מכל הסוגים, ולינה ברחובות הגעתי לא פעם ולא פעמיים להוסטלים שלא עניין אותם מצבי בכלל בחלק מהמקרים בגלל אגו מנופח מידיי או כמו במקרים קלאסיים פשוט רוצים ילד טוב שלא עבר כלום בחיים כי בתכלס אף אחד לא רוצה "ילד רע מבית טוב" מחפשים בדיוק את ההפך רוצים ילדים טובים שהחיים התאכזרו אליהם .

אז מה ?! אני לא מתנצל ולא אתנצל בחיים על מה שעברתי י זה עשה אותי חזק יותר וחכם יותר .

רק במקום אחד למדתי שאסור לי להתנצל ! וזה ב"בית אלי הבית שלנו"

כשאני הגעתי הייתה בעיה של צפיפות ולחץ ובכל זאת האחראית על הבית שהייתה איתי בקשר טלפוני רצוף לא ויתרה עליי וממש כמה דקות לפניי שמצאתי את עצמי נקלע לעוד מצב של שינה ברחובות לקחה אותי אליה והרעיפה עליי חום ואהבה

לימדה אותי שאסור לשמור טינה ,לימדה אותי להיות בנאדם חיובי יותר לסביבה שלי ולעצמי ,הסבירה לי שאני לא לבד ושיש מי שצועד איתי קדימה .

 

מקום אחד שדיברו איתי בגובה העניים בלי להשפיל אותי

מקום אחד שכשדיברו עליי ולא תיארו אותי כמקרה אבוד שאין מה לעשות אתו

 

הופתעתי שיש מקום שבוא חושבים שאני ילד זהב ושאני יכול להגיע רחוק

מקום שבוא הסבירו לי יפה שלא מרימים ממני ידיים אז שאני לא ארים אותם בעצמי

 

כיום אני בן16.5 אני הספקתי להיות זונה הספקתי להיות מכור לשלל רחב של סמים

ראיתי את האנשים סביבי בוכים עליי .

היום אני מוגן מכל פגע במקום ששומרים עליי ומאמינים בי

היום אני לא נוגע בשום חומר שנכנס דרך האף או העישון

היום אני עובד בעבודה רגילה 

היום אני יכול להגיד שאני רואה את העתיד שלי משהוא שלא עשיתי הרבה זמן

 

שמחתי לשתף אותכם בסיפורי