בתאל ארנזי בת33 , אמא לשלושה ילדים. בתאל ילידת שכונת נווה צדק בת"א והוגדרה בעצמה כבלתי ניתנת לשיקום (נאלצה לעבור 8 תיכונים ), מגיל 12.5 בילתה את רוב זמנה כפנקיסטית בכיכר דיזנגוף וחיה חיי רחוב על כל המשתמע מכך.

 

בגיל 18 התגייסה לצבא ודווקא בצה"ל קיבלה לימים צ'אנס, למרות האופי המרדני שלה. בתאל שירתה בתור מורה חיילת במסלול של פנימיות ובתי ילדים וסיימה בהצטיינות.

לאחר מכן למדה במכון אבני אומנות צילום ואח"כ תאטרון. עשתה פסיכומטרי והתקבלה ללווינסקי לחינוך מיוחד .”הפכתי להיות פריק של לימודים, למדתי כל מה שיכולתי והפכתי להיות האנטיתזה של כל התחזיות והנבואות שניבאו לי".

 

הבית בו בתאל מתגוררת שימש בעבר כבית מחסה. למרות שבית המחסה עבר למקום אחר המשיכו נערים להגיע למקום גם כשהוא נטוש. אביה של בתאל פתח להם חדר מתוך האמונה שאף נער לא אמור לישון ברחוב. בתחילה גרו בבית שלושה נערים והקשר עם בתאל התחזק. הם ביקשו ממנה לפתוח את הבית ולסייע להם. בתאל, אשר דוגלת בחיי השכלה, ויתרה על הלימודים בכדי שתוכל לעזור לנערים.

"אני מכירה את המקום שממנו באים הנערים והוא הפרדוקס הנצחי - בין האמרות האין סופיות על חוסר המסוגלות והיכולות שלך לבין הידיעה הפנימית, שמסתתרת מאחורי חששות וחוסר ביטחון להודות אפילו בפני עצמך שיש בך יותר ושאתה מסוגל. הרי לא יכול להיות שכולם טועים ואני צודקת. כולם מדברים על כמה חשוב חום סובלנות ואהבה וזה נכון. אין על זה עוררין אבל יש עוד דבר אחד שבלעדיו המסע לא יכול להיות שלם וזה אמון".

 

השמועה, שנפתח בית חדש שעובד קצת אחרת, החלה להתפשט בין נערי הרחוב וניידות של על"ם , "מישהו לרוץ אתו" וכד' החלו להפנות נערים אל "בית אלי הבית שלנו". אט אט הוקם הבית שהיום מאכלס מספר רב של נערים.

"זה לא היה צפוי. מסלול החיים שלי היה אמור ללכת למקום אחר לגמרי אבל דבר הוביל לדבר. כל הזמן אומרים לי כמה מדהים ועצום מה שאני עושה ותמיד אני מחייכת. הם לא יודעים שזו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים. זה כאין וכאפס לעומת מה שאני מקבלת מהנערים. בכל אחד מהם יש “Star quality” מדהים. אתה לא יכול לעבור את חיי הרחוב ולהישאר שפוי אם אין לך את המשהו המיוחד הזה שמתחבא שם בפנים"